פסק-דין בתיק ת"ק 31674-09-11

1.         א.         זהו גלגולו השני של דיון בתיק זה, שכן ביום 15.4.12 בו התקיים הדיון הראשון, לא התייצב מי מטעם הנתבעת - למרות שהוגש כתב הגנה מטעמה-  ולאחר שבית המשפט שמע את התובעת ניתן פסק דין בהיעדר הנתבעת בו חויבה הנתבעת לשלם לתובעת סך של 1,700 ש"ח והוצאות משפט בסך של 400 ש"ח.

            ב.         ביום 29.4.12 הגישה הנתבעת בקשה לביטול פסק הדין הנ"ל, תוך העלאת טענותיה לסיבת אי ההופעה לדיון ובקשה זו הועברה לתגובת התובעת.

מאחר והתובעת התנגדה לביטול פסק הדין, נקבעה בקשת הביטול לדיון בנוכחות שני הצדדים ליום 21.6.12.

ביום הדיון הנ"ל התייצבו התובעת ומר גולן יוסף (להלן:"מר גולן") וגב' דליה יוסף, מנהל החשבונות של הנתבעת (להלן:"גב' דליה") ובתחילת הדיון, נשאלה שוב התובעת לעמדתה לגבי ביטול פסק הדין והתובעת הסכימה, בהגינותה, לבטל את פסק הדין ומשכך, שמעתי מחדש הן את התובעת והן את נציגי הנתבעת.

2.         האמת היא, שתביעת התובעת לא הייתה ברורה ומה היו טענותיה כלפי הנתבעת ומדוע הגישה תביעה זו לחייב את הנתבעת לשלם לה 12,000 ש"ח.

גם בפסק הדין שניתן בהיעדר הנתבעת ביום 15.4.12 קבעתי שטענותיה מבולבלות, ברם מאחר וגרסת הנתבעת באה לידי ביטוי רק בכתב ההגנה, מבלי שתימסר גרסה בפני בית המשפט, נתקבלה התביעה בחלקה והנתבעת חויבה לשלם לתובעת סכום חלקי של 1,700 ש"ח.

3.         א.         מהעובדות אותן מביאה התובעת בפני בית המשפט עולה, שהיא רכשה מהנתבעת חומרי בנין בסכום של 6,000 ש"ח והנתבעת המליצה בפני התובעת על קבלן ערבי (להלן:"הקבלן") אשר יבצע עבורה את העבודה.

התובעת העידה בבית המשפט, שגם מסרה לנתבעת שני שיקים: אחד ע"ס 1,400 ש"ח והשני ע"ס 1,700 ש"ח.

באשר לשיק הראשון, טוענת הנתבעת, שהקבלן החזיר לנתבעת סחורה בשווי של 600 ש"ח ולכן מסכימה התובעת, שהיא נותרה חייבת לנתבעת על חשבון שיק זה סך של 800 ש"ח.

באשר לשיק השני ע"ס 1,700 ש"ח, טוענת התובעת, שהיה על הנתבעת להחזיר לה שיק זה, משום שהיא לא קיבלה הסחורה בגין סכום זה.

עוד מוסיפה התובעת ואומרת, שהיא שלחה את בעלה, מר אהרון מינס (להלן:
"מר מינס") לשלם את הסך של 800 ש"ח ולקבל חזרה את השיק ע"ס 1,400 ש"ח, אך שיק זה כמו גם השיק ע"ס 1,700 ש"ח לא הוחזרו לה. (ראה עדות התובעת בבית המשפט בעמ' 5 סיפא ועמ' 6 רישא לפ').

            ב.         מר מינס העיד אף הוא בבית המשפט ומעדותו עולה, שהוא כלל לא היה מעורה בהזמנת העבודה וכל תפקידו הצטמצם בכך, שהוא ניגש אל הנתבעת לשלם לה את הסך של 800 ש"ח ולקבל בחזרה שני השיקים הנ"ל, אך הגב' דליה לא רצתה לקבל ממנו סכום זה, בטענה שהתובעת חייבת יותר.  (ראה עדותו בעמ' 6 לפ').

            ג.          גב' דליה, מאשרת בעדותה, שאכן מר מינס הביא את הסך של 800 ש"ח, אך מאחר והשיק ע"ס 1,470 ש"ח לא כובד, ביקשה גב' דליה ממר מינס שישלם את מלוא החוב.

4.         ההתחשבנות שהעלתה הנתבעת בכתב ההגנה, כולל אמירות לגבי מסירת מספר שיקים על ידי התובעת ואי פירעון חלק מהם, אינה עומדת לדיון בפני, משום שאין בפני תביעתה של הנתבעת אלא מה שעומד לדיון היא תביעתה של התובעת והשאלה היא, האם הוכיחה התובעת את תביעתה והאם יש לחייב  הנתבעת לשלם לתובעת את הסכום הנתבע על ידה בכתב התביעה, קרי 12,000 ש"ח.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת המסמכים שהוגשו לבית המשפט, הגעתי למסקנה, שהתובעת לא נתנה הסבר כלשהו מדוע החליטה לתבוע מהנתבעת סך של 12,000 ש"ח, כאשר לא בגוף התביעה, לא בעדויות או מסמכים הוכיחה התובעת, שהיא זכאית לקבל הסכום הנתבע או סכום כלשהו מהנתבעת.

לאחר בחינת ושקילת כל חומר הראיות, אני מחליט לדחות את תביעת התובעת - זאת מהנימוקים הבאים:

            א.         התובעת מלינה, בעצם על הקבלן ולא על הנתבעת, יען כי לטענתה, רימה אותה הקבלן והיא שילמה לו 12,000 ש"ח ובנוסף לכך, גנב הקבלן ממנה שיק נוסף ע"ס 2,200 ש"ח ולמרות כל התשלומים הנ"ל - לא סיים הקבלן את העבודה.

הקבלן ערך הסכם דברים, אך בסופו של אותו הסכם, מופיעה רק חתימתו ואילו התובעת או מי מטעמה לא חתם על ההסכם. (ראה מוצג ת/1).